החלטה בתיק ב"ש 4013/08

ההליך

1.         לפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט יצחק שמעוני), אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

            נגד העורר הוגש כתב אישום, בו נטען כי העורר התפרץ לבית בבית חנינה החדשה בירושלים וגנב מתוכו שני מכשירי טלפון ניידים, שעון ומחשב תפילות. באותן נסיבות שהה העורר בישראל ללא היתר כדין.

            לצורך הליך זה, אין מחלוקת בין הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום.

            מהראיות בתיק עולים פרטים אלה:

            העורר, בחור כבן 19, תושב האזור, ללא עבר פלילי. העורר הועסק על ידי המתלונן בניקיון ובשמירה בבניין בבית חנינה. הואיל והורי המתלונן נעדרו אותה עת מדירתם, נתן המתלונן לעורר את מפתח הדירה והתיר לו לישון בה. העורר פרץ לאחד החדרים בדירה שהיה נעול וגנב מתוכו שני מכשירי טלפון ניידים, שעון ומחשב תפילות.

            המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת קיומה של עילת מעצר ושחרור לחלופת מעצר.

החלטת בית משפט השלום

2.         בית משפט קמא קבע, כי הואיל והעורר מתגורר בכפר נעמא שבתחום הרשות הפלשתינאית, קיים חשש להימלטותו מן הדין. חשש זה מקים עילה למעצרו. כן קבע בית משפט קמא כי "די בעבירת השהייה בישראל שלא כדין כדי להקים עילת מעצר". אשר לחלופת מעצר, קבע בית משפט קמא כי זו מבוססת על האמון שיש לתת בנאשם. במקרה זה, כפי שעולה לכאורה מהראיות, הפר העורר את האמון שנתן בו המתלונן ולכן אין לתת בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר.

עמדת הסנגור

3.         סנגורו של העורר טוען, כי שהייה בישראל ללא היתר וכן עבירות ההתפרצות לבית דירות וגניבה מתוכו, אינן עבירות המקימות עילה למעצרו של נאשם. לטענתו, עבירת ההתפרצות לא בוצעה בתחכום או בשיטתיות ולכן מדובר בעבירת רכוש רגילה שאיננה מצדיקה מעצר. כן אין לקבוע כי די בהיות הנאשם תושב האזור כדי לבסס חשש להימלטות מן הדין המצדיק את מעצרו. הסנגור הדגיש, כי מדובר בעורר שאין לו הרשעות קודמות וזהו לכאורה כישלונו היחיד. לתמיכה בעמדתו, הפנה הסנגור לפסקי דין בהם שוחררו נאשמים לחלופת מעצר, חרף היותם תושבי האזור. הסנגור הציע לשחרר את העורר ממעצרו לאחר שיפקיד עירבון בסכום של 10,000 ש"ח, יחתום על ערבות עצמית וימציא ערב תושב ישראל בעל הכנסה מוכחת.

עמדת התביעה

4.         בא-כוח המשיבה ביקש לדחות את הערר. לדעתו, הואיל והעורר מתגורר באזור, מתקיימת בענייננו עילת מעצר בשל חשש להימלטות מן הדין. בא-כוח המשיבה ציין אמנם כי גם כאשר מתקיימת עילת מעצר, יש לבדוק אפשרות לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר. עם זאת, בא-כוח המשיבה הוסיף כי במקרה הנוכחי אין לבדוק אפשרות של שחרור לחלופת מעצר הואיל והעורר ניצל את כניסתו לישראל ללא היתר כדי לבצע עבירות, שגם אם אין בהן כדי להקים עילת מעצר עצמאית של מסוכנות, הרי שמדובר במי שהפר את אמון המתלונן ולכן לא ניתן לתת בו אמון כי לא ימלט מן הדין. בתמיכה לעמדתו הפנה נציג המשטרה להחלטתו של בית המשפט העליון (כבוד השופטת עדנה ארבל) בבש"פ 3136/06 וסים עטיר נ' מדינת ישראל. במקרה זה דחה בית המשפט העליון את עררו של נאשם שנעצר עד תום ההליכים ואשר הואשם בכניסה לישראל ללא היתר וכן בעבירות של זיוף סימני זיהוי של רכב, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, נהיגת רכב ללא רישיון ונהיגת רכב ללא ביטוח. בית המשפט סבר, כי העבירות הנוספות שיוחסו לנאשם, מלבד שהייתו בישראל שלא כדין, מצביעות על חומרה יתירה אשר יש בה כדי להגביר את החשש להימלטותו מן הדין. לפיכך, אין די בחלופה שהוצעה כדי להפיג חשש זה.

דיון והכרעה

5.         שהייה בלתי חוקית בישראל של תושב אזור מקימה, ברגיל, עילת מעצר של חשש להימלטות מהדין. השהייה הבלתי חוקית אף מהווה נסיבה בעלת משקל לעניין בחינת חלופת מעצר. עם זאת, אין בעובדה זו כשלעצמה, כדי למנוע שחרור לחלופת מעצר ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו (ר' בש"פ 3136/06 הנ"ל וההלכות שנזכרו שם).

            מקום בו לעבירה של שהייה בישראל ללא היתר כחוק, מצטרפת עבירה נוספת, גובר החשש להימלטות מן הדין ולעיתים, בהתאם לנסיבות העבירה הנוספת, אף יש בכך כדי להקים עילת מעצר נפרדת, של מסוכנות. ואולם, גם אז יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו ולבחון אם לא ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות חלופה (ר' בש"פ 1048/07 פלוני נ' מדינת ישראל).

בבש"פ 1308/05 עביד נ' מדינת ישראל נדון מקרה בו נתלוו לעבירה של כניסה לישראל שלא כדין עבירות נוספות של התחזות כאדם אחר, זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף. בית המשפט העליון (כבוד הנשיאה דורית ביניש), דחה את הערר ואישר את ההחלטה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. בית המשפט ציין כי העבירות הנוספות שביצע הנאשם, הגבירו את החשש להימלטותו מן הדין. לפיכך והואיל ולא נתקיימו נסיבות יוצאות דופן אשר יש בהן כדי להקטין את החשש מפני הימלטות ובהעדר חלופה מתאימה להנחת דעתו של בית המשפט, נדחה הערר.

החלטה דומה ניתנה על ידי בית המשפט העליון בבש"פ 3136/06 הנ"ל. נאשם בעל הרשעה קודמת בגין זיוף, שב וביצע לכאורה, עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל וכן בעבירות נוספות של זיוף, הכשלת שוטר במילוי תפקידו ונהיגת רכב ללא רישיון וללא ביטוח. בית המשפט העליון (כב' השופטת עדנה ארבל) דחה את עררו ואישר את ההחלטה המורה על מעצרו עד תום ההליכים.

בבש"פ 1048/07 הנ"ל נדון עניינו של נאשם שנטען לגביו כי בעת ששהה בישראל שלא כדין, הוא הגיח מאחורי המתלוננת שצעדה ברחוב ותפס בידיו את ישבנה ואיבר מינה מעל מכנסיה. בית המשפט העליון (כבוד השופטת עדנה ארבל) חזר על ההלכה, כפי שנקבעה בהחלטות הנ"ל, לפיה במקרים בהם מצטרפת לעבירת השהייה הבלתי חוקית עבירה או עבירות נוספות, הדבר מגביר את החשש מפני הימלטות מן הדין, אך עדיין יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו ולבדוק אם ניתן לאיין את החשש מפני בדרך של חלופה. באותו מקרה סבר בית המשפט העליון כי "המסוכנות הנשקפת מהעורר, למרות חומרת המעשה בו הוא מואשם, ולאור העדר עבר פלילי, הינה נמוכה יחסית, ולפיכך ההתמודדות העיקרית הינה עם החשש מהימלטות מפני הדין ואי התייצבות לדיונים". לפיכך, ובהתחשב בהצהרת הפרקליטה כי ניתן יהיה לנסות ולקיים את המשפט תוך מספר ימים, הורה בית המשפט כי הנאשם יישאר במעצר למשך שבועיים נוספים ולאחר מכן, אם משפטו לא יסתיים - ישוחרר ממעצרו בתנאים וערבויות כפי שייקבעו על ידי בית משפט השלום.